החלטה בתיק בש"פ 5248/13

             לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' נועם) לדחות את בקשת העורר לעיון חוזר בתנאי שחרורו לחלופת מעצר.

1.             נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נשיאת נשק וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות. העורר שימש במועדים הרלוונטיים בתפקיד שטח ניהולי בחברת הבנייה ר.י.ז בע"מ (להלן: החברה), והועסק מטעמה, בין היתר, באתר בנייה הסמוך לאצטדיון טדי בירושלים (להלן: האתר). לפי הנטען בכתב האישום, ביום 10.2.2013 פרץ ויכוח בין מספר עובדים באתר, וביניהם העורר, אשר במסגרתו דקר אחד העובדים (להלן: נאשם 3) עובד אחר בירכו השמאלית באמצעות סכין. לאחר מכן החלו העובדים להשליך אבנים וחפצים שונים זה לעבר זה. בשלב זה, נסע העורר בטרקטורון מן האתר, ומיד לאחר שובו, ירו העורר ועובד נוסף מספר יריות לעבר קבוצת עובדים שעמדו מחוץ לאתר. כתוצאה מהירי, נפגע אחד העובדים מקליע שחדר לרגלו, ופונה לבית החולים.

2.             בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד העורר, הגישה המשיבה בקשה למעצרו עד תום ההליכים. בדיון שהתקיים בבקשה, הסכים בא-כוח העורר לקיומן של ראיות לכאורה ביחס לעבירות המיוחסות לו, ובית המשפט המחוזי הורה, לבקשתו, על הגשת תסקיר מעצר בעניינו. בתסקיר המעצר מיום 11.3.2013 (להלן: התסקיר הראשון), ציין שירות המבחן כי העורר מתקשה לעמוד בגבולות וכי נשקפת ממנו מסוכנות גבוהה, תוך התייחסות לחומרת העבירות המיוחסות לו, לעברו הפלילי ולשקריו בנוגע לשימוש בסמים. יחד עם זאת, המליץ שירות המבחן לשחררו למעצר בית מוחלט בבית הוריו, תחת פיקוח שלושת אחיו וגיסו, נוכח התרשמותו החיובית מהמפקחים. בהתאם להמלצת שירות המבחן ובהסכמת הצדדים, הורה בית המשפט המחוזי ביום 19.3.2013 על שחרור העורר לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא בבית הוריו.

3.             ביום 7.5.2013 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בתנאי שחרורו, שבמסגרתה ביקש כי יותר לו לצאת לעבודה. ביום 11.6.2013 התקיים דיון מאוחד בבקשתם של העורר ושל נאשם 3, אשר במסגרתו התיר בית המשפט קמא לנאשם 3 לצאת לעבוד בליווי אחד ממפקחיו, והורה על הכנת תסקיר משלים בעניינו של העורר. בתסקיר המשלים שהוגש ביום 10.7.2013, המליץ שירות המבחן על יציאתו של העורר לעבודה בין השעות 06:00 ל-18:00, באתרי החברה ברחבי הארץ, וזאת נוכח התרשמותו כי העורר אינו מפר את תנאי המעצר, ומכבד את החלטות בית המשפט, ונוכח הערכתו כי העורר יהא מסוגל לשמור על תנאים מגבילים אם ישוחרר למעצר בית חלקי. ביום 16.7.2013, דחה בית המשפט קמא את בקשת העורר לעיון חוזר. בית המשפט ציין כי חלוף ארבעה חודשים מיום השחרור למעצר הבית אינו מקים עילה לעיון חוזר בנוגע לתנאי מעצרו של העורר. עוד הוסיף בית המשפט קמא כי בשלב זה אין הצדקה לשנות את תנאי המעצר; ודחה את טענת העורר שלפיה עליו לאפשר לו לצאת לעבודה כפי שעשה בעניינו של נאשם 3, בציינו כי לאחרון מיוחסות עבירות חמורות פחות וכי להערכת שירות המבחן המסוכנות הנשקפת ממנו היא בינונית, בעוד שהמסוכנות הנשקפת מהעורר היא - כאמור - גבוהה.

           מכאן הערר שלפניי.

טענות הצדדים

4.              בטיעוניו בכתב ובדיון שהתקיים לפניי, מציין העורר כי ארבעת החודשים מיום שחרורו למעצר בית, לצד הצורך שלו לסייע בניהול עסקי המשפחה, מקימים עילה לעיון חוזר בתנאי מעצרו. העורר תולה יהבו בתסקיר המעצר המשלים, שבו העריך שירות המבחן כי יהיה מסוגל לשמור על תנאים מגבילים אם ישוחרר למעצר בית חלקי. מכך מבקש העורר להסיק כי שירות המבחן התרשם שהמסוכנות הגלומה בו לא נותרה גבוהה כשהייתה. לשיטתו, בית משפט זה התיר לא אחת את יציאתם לעבודה של נאשמים שהואשמו בעבירות דומות ואף חמורות יותר, לאחר פרק זמן קצר יותר מזה שחלף בעניינו. עוד סבור העורר כי אין כל הבדל בינו לבין הנאשם 3, המצדיק את יציאתו של האחרון לעבודה לצד מניעת אפשרות זו מהעורר. לא זו אף זו - הוא סבור שחומרת מעשיו של הנאשם 3 גבוהה יותר, שכן הוא שפתח באירוע בכך שדקר בסכין את אחד העובדים באתר הבנייה, וכמו כן לחובתו עבר פלילי הכולל הרשעה בעבירות מאותו סוג, בעוד שלחובת העורר עבירות רכוש וסמים שהתיישנו בשנת 2010. בנוסף, מציין העורר שהיעדרותו מאתרי הבנייה של החברה המשפחתית מערימה קשיים על יכולתה לעמוד בהתחייבויותיה וגורמת נזקים כבדים לחברה, לעובדיה וללקוחותיה.  לבסוף, מציין העורר כי משפטו עתיד להתחיל רק ביום 31.10.2013 וצפוי להימשך זמן רב, ומשכך ראוי לאפשר לו לצאת לעבודה. בדיון שהתקיים לפניי, הציע בא-כוח העורר כי המשיב לא יעבוד באתר הבנייה שבו התרחש אירוע הירי נושא כתב האישום, וכי יתלווה אליו אחד המפקחים שאושרו על ידי שירות המבחן ובית המשפט.

5.             באת-כוחה של המשיבה התנגדה להקלה בתנאי מעצרו של העורר, וסמכה ידיה על החלטת בית המשפט קמא. זאת על רקע המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהעורר נוכח חומרת העבירות המיוחסות לו, ונוכח התרשמותו השלילית של שירות המבחן - כעולה מהתסקיר הראשון בעניינו. באת-כוח המשיבה הדגישה בדיון שהתקיים לפניי כי המדינה הסכימה שהעורר ישוחרר למעצר בית מלא חרף המסוכנות הגבוהה כאמור, נוכח העובדה שנמצאו לו מפקחים ראויים. יחד עם זאת, היא מתנגדת ליציאת העורר לעבודה, בהינתן, בין היתר, שהעורר ביצע את העבירות נושא כתב האישום במסגרת קטטה במקום עבודתו, כאשר הוא יורה לכל עבר בנשק שהוא נושא שלא כדין, ובאורח נס פגע רק ברגלו של אחד העובדים. עוד ציינה באת-כוחה של המשיבה כי אין צפי שההליך יימשך זמן רב.

דיון והכרעה

6.             ככלל, רשאי עצור או משוחרר בערבות לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר בתנאי השחרור שנקבעו אם חלף די זמן מההחלטה האחרונה בעניין זה, אם נשתנו הנסיבות או אם נתגלו עובדות חדשות (סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים)). חלוף הזמן מאפשר לבחון אם ניתן ליתן בנאשם את האמון הנדרש להקלה בתנאי מעצרו, והדבר נדרש גם כדי לא להעמיס על בית המשפט בבקשות חוזרות בהיעדר שינוי נסיבות. יוער כי במקרים המתאימים ניתן לדון בבקשה להקלה בתנאי המעצר, חרף העובדה שחלפו אך חודשים ספורים מאז שניתנה ההחלטה האחרונה בעניין זה, וזאת נוכח קיומן של נסיבות חדשות (בש"פ 3611/10 רמאל נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (17.5.2010) (להלן: עניין רמאל)).

7.             העורר שלפניי שוחרר למעצר בית בתנאים מגבילים ומבקש עתה לצאת לעבודה. מעצר בית בתנאים מגבילים מהווה הגבלה קשה על חירותו של הפרט, ובכלל זה על חירותו להשתלב במעגל העבודה. בית משפט זה עמד לא אחת על החשיבות שבבחינת האפשרות להתיר לנאשם לצאת לעבודה, היות שתנאי מעצר בית לאורך תקופה בלתי מבוטלת עלולים לגרום לתסכול ולבטלה בקרב הנאשם ואף להוביל להפרת תנאי השחרור שלו ולביצוע עבירות נוספות (ראו והשוו: עניין רמאל, פסקה 6; בש"פ 6369/09 שרוני נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (18.8.2009); בש"פ 8369/09 בצר נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (12.11.2009); בש"פ 2857/06 ממן נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (11.4.2006) (להלן: עניין ממן)). לפיכך, נקבע כי במידה וניתן להשיג את תכלית חלופת המעצר גם כשהנאשם יוצא לעבוד ולוודא כי אין ביציאתו לעבודה משום סכנה לציבור או אפשרות לפגיעה בתקינות ההליך המשפטי נגדו, ניתן בנסיבות מתאימות לאפשר זאת (עניין ממן, שם).

8.             בענייננו, לאחר שעיינתי בהודעת הערר על צרופותיה ולאחר השלמת הטיעון בעל-פה מטעם הצדדים בדיון שהתקיים לפניי, מצאתי כי אין עילה להתערב בהכרעת בית המשפט המחוזי. זאת, היות שלא ניתן להשיג את תכלית חלופת המעצר ולאיין את המסוכנות הנשקפת מהעורר בדרך זו. העבירות המיוחסות לעורר - נשיאת נשק וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות - הן עבירות אלימות שנעשו בנשק חם, אשר מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיפים 21(א)(1)(ב) ו-21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים. בענייננו, האירועים נושא כתב האישום (כמו גם התסקיר הראשון של שירות המבחן) מלמדים על כך שרמת המסוכנות הנשקפת מהעורר היא גבוהה. מדובר בירי בנשק חם, שבעקבותיו נפגע אדם. לא נעלמו מעיני המלצת שירות המבחן, בתסקיר המשלים מטעמו, לאפשר לעורר לצאת לעבודה תחת פיקוח. עם זאת, המלצת שירות המבחן - כידוע - אינה כובלת את שיקול דעתו של בית המשפט וההחלטה אם להקל בתנאי מעצרו של העורר שמורה לו - ולו בלבד (בש"פ 8500/11 ביטון נ' מדינת ישראל (21.11.2011); בש"פ 7953/10 חאלדי נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (4.11.2010)). על כן, בנקודת הזמן הנוכחית לא מצאתי כי נפלה בטעות בהערכת בית המשפט המחוזי בהתייחס לסיכון הנשקף מהעורר לכך יש להוסיף את העובדה שעל-פי הנטען, העורר ביצע את העבירות האמורות בשעות היום, במהלך יום העבודה ובמקום העבודה, כלפי אחד העובדים. הזיקה בין העבירות נושא כתב האישום לעבודתו של העורר היא גורם מגביר מסוכנות, התומך בהחלטת בית המשפט קמא כי לא ניתן לאפשר בשלב זה לעורר לצאת לעבודה. בצד האמור, אציין כי להתמשכות ההליכים בעניינו של נאשם הנתון במעצר בית יש ליתן משקל בבחינת התנאים המגבילים המוטלים עליו, וככל שחולף הזמן תגבר הנטייה להקל בתנאים אלה (בש"פ 3018/13 בן פורת נ' מדינת ישראל (3.5.2013)). לפיכך, לא מן הנמנע כי בחלוף הזמן יוכל העורר להגיש בקשה נוספת לעיון חוזר לבית המשפט קמא, ובית המשפט יקבל החלטה כחוכמתו.

9.             אשר לטענת העורר להפליה בינו לבין הנאשם 3 - אכן, עקרון השוויון בהליכי מעצר הוא עקרון חשוב, ואין חולק על כך שבהעדר טעם טוב להבחנה, אין להפלות בין נאשמים בהליך פלילי בכל הקשור לשאלת מעצרם (בש"פ 5148/13 חן נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (21.7.2013) (להלן: עניין חן); בש"פ 5398/03 רן נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (30.6.2003)). עם זאת, לגוף העניין לא מצאתי כי קיימת תשתית מספקת לטענת ההפליה, שכן קיימים הבדלים מהותיים בין העורר לבין הנאשם 3 - הן לעניין חומרת העבירות המיוחסות להם, הן לעניין התרשמות שירות המבחן ביחס למסוכנות הנשקפת מהם.

           נוכח האמור לעיל, דין הערר להידחות.

           ניתנה היום, ‏כ"ה באב התשע"ג (‏1.8.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    יב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il